דמיטרי רוזנבנד

מורה מוסמך מטעם האירגון הבינלאומי לאייקידו מסורתי, צרפת; מוכר על-ידי משרד התרבות והספורט, ישראל

 על האייקידו שמעתי לראשונה בגיל 18. הוקסמתי מהפילוסופיה של אי-אלימות, מיופין ונקיונן של התנועות, מהשקט שבתוך הסערה. התחלתי ללמוד בגיל הרבה יותר מאוחר - כאשר כבר ניתן להגיד - נו, טוב, חבל שלא עשיתי את זה קודם, אבל בגילי כבר לא מתחילים... למזלי התחלתי.

תוך שבועיים הפסקתי לעשן (אחרי 12 שנים של עישון כבד) והתאהבתי באייקידו, אבל הפעם לא באופן אפלטוני. מאז הקפדתי לא להפסיד אף שיעור, גם כאשר הייתי חולה או פצוע (להיות חולה זה גם ככה לא נעים, אז למה עוד להעניש את עצמי בהפסד של אימון). התחלתי לחשוב אייקידו, לראות אייקידו, לדבר אייקידו. ככה האייקידו התחיל לדבר איתי - בזמן שתיכננתי כלובי תצוגה לבעלי חיים או פינות חי לבתי ספר, כשהרצאתי מול כיתות של סטודנטים והשתתפתי בישיבות של מרצים וחוקרים, בבית ועם חברים.

 האייקידו הפכה עבורי לכלי לחקר העצמי, העולם סביבי ושל המקום שלי בו. בשביל לפתח את האייקידו שלי באופן הכי יעיל התחלתי ללמד קבוצה משלי.

היום אני יכול להגיד שהצלחנו לפתח קו יחודי של אייקידו יעיל ועוצמתי, מעניין וחי מאוד. כל עונה, תוך חזרה על טכניקות בסיסיות, אנחנו מגלים כמה התקדמנו וכמה השתנה את הטכניקה שלנו. הצלחנו לפתח בבית הספר מתודיקה לעבודה עם ילדים של גיל הרח, ילדי ב''ס יסודי, נוער; קבוצות בוגרים. אנחנו עובדים בשיטוף פעולה עם בתי ספר לנינג'יטסו ולקרטה, מעבירים סמינרים והשתלמויות לחברות שונות. 

אני רואה, כמה אייקידו משפיע על חיי ולא מפסיק להתפעל מיופיה וחוכמתה של האומנות הזאת. אייקידו היא מתנה שכולנו קיבלנו. במטרה לחלוק בה, פיתחתי סדרה של סדנאות אייקידו המיועדות לאנשים שאינם מתאמנים באופן קבוע; בסדנאות אלו כל אחד יכול ללמוד איך צעד קטן יכול לתת לנו לשלוט בחיינו ולא להפסיק לחייך.