בודו, זן ואייקידו,
דרך "הוראות לפני האימון" של או-סנסאי מוריהי אואשיבה
אייקידו היא אומנות לחימה חדשה, שנוצרה ביפן במאה הקודמת על ידי פרופסור מוריהי אואשיבה. למרות גילה הכרונולוגי הצעיר ביותר – פחות ממאה שנה – אייקידו עושה רושם של אומנות לחימה עתיקה מאוד. הדבר נובע מכך שאייקידו שייכת למשפחה מכובדת של אומנויות שונות, אותן ניתן לאחד תחת השם בודו – דרך הלוחם.
עבודה זו היא ניסיון לחקור את הקשר בין בודו, זן ואייקידו, תוך ניתוחן של ה"הוראות לפני האימון", שנוסחו ע''י מייסד האייקידו, מוריהי אואשיבה, בשנת 1935 בספרו "בודו" ( 1 ). להלן ה"הוראות", (תרגום שלי).
1. התכלית המקורית של הבוג'יטסו היתה להרוג את האוייב במכה אחת; כל אחת מן הטכניקות עלולה להיות קטלנית, ולכן עליך לעקוב אחר הנחיות המאמן ולא לנהל מאבק כוחות.
2. בוג'יטסו היא אומנות בה היחיד רגיל להתגבר על רבים. לכן עליך לאמן את עצמך להיות מודע וערני להימצאות יריבים מארבעת, ואף שמונת כיווניך.
3. על האימונים להתנהל תמיד באווירה שמחה וחיונית (vibrant ).
4. המאמן יכול להעביר לתלמידיו רק חלק קטן מן התורה; רק דרך תירגול בלתי פוסק תוכל לרכוש את הניסיון ההכרחי שיאפשר לך להחיות את המסתורין. לכן, אל לך לרדוף אחרי טכניקות רבות; הדרך הנכונה היא לתרגל אותן אחת- אחת, עד שהן יהיו שלך.
5. את האימון היומי, יש להתחיל מתנועות בסיסיות לחיזוק הגוף, ללא מאמץ יתר. יש להקדיש את עשר הדקות הראשונות של האימון לחימום, וכך לא יהיה חשש לפגיעה, אפילו לאנשים זקנים. באימון יש ליהנות ולשאוף להבין את מטרתו האמיתית.
6. אימוני בוג'יטסו נועדו לחינוך yamato-damashii (אנשים כנים, אמיתיים וישירים) ולבניית האופי של המתאמן. הטכניקות מועברות בין אדם לחברו, באופן אישי, ואינן אמורות להיחשף בפני קהל רחב באופן לא אחראי. בסודות מסוג זה אין לעשות שימוש למטרות רעות.
סיפור- חייו של מייסד האייקידו, אבני דרך בהתפתחות אמנות האייקידו.
פרופסור מוריהי אואשיבה, מייסד האייקידו, נולד ב- 14.12.1883 בנפת וטקאיאמה, יפן. עד גיל 14-15 היה ילד חלש ורזה אך חזק ברוחו. בגיל זה התחיל לגלות עניין בבודו. מוריהי אואשיבה הצעיר מתחיל ללמוד טנשינו-ריו ג'וג'יטסו, אחר כך קיטו-ריו, יאגיו-ריו, איאוי-ריו, שינקאגה-ריו, כולן צורות של ג'יוג'יטסו, הוזוטין-ריו סוג'יטסו וקנדו.
"כל האומנויות האלו לא סיפקו אותי", סיפר מוריהי אואשיבה, "חשבתי שצורה אמיתית יותר של בודו נמצאת לה אי- שם במקום אחר. אז תרתי חלקים נרחבים של הארץ בחיפוש אחרי דרך האימונים (של בודו אמיתי). כשהייתי בן 30, התיישבתי באי הוקאידו, שם פגשתי בסוקאקו טאקדה סנסאי, שלימד דאיטו-ריו ג'יטסו. הוא לימד אותי בסה"כ 30 יום, במהלכם חשתי, סוף סוף, משהו הדומה להשראה. מאוחר יותר, הזמנתי מורה זה לביתי ונעשיתי תלמיד, מחפש אחר מהות הבודו. ניתן לומר שטאקדה סנסאי פקח את עיניי לבודו." ( 2 )
בשנת 1916, בגיל 33, מקבל מוריהי אואשיבה מטאקדה סנסאי את התעודה היקרה המעידה על כך שהוא שולט בחומר הלימודים ומאפשרת לו ללמד דאיטו-ריו ג'יוג'יטסו. עד סוף 1919 ממשיך מוריהי אואשיבה לחיות בהוקאידו וללמוד מטאקדה סנסאי, אולם לאחר שהוא מקבל מברק המיידע אותו על מצבו הבריאותי הקשה של אביו, מוריהי אואשיבה מבקש מטאקדה סנסאי אישור לעזוב, משאיר לו את ביתו ואת כל רכושו ועוזב את הוקאידו. בדרכו הביתה פוגש המייסד את דגוצ'י אוניסאבורו, המנהיג של אומוטוקיו – דת חדשה. יש לציין, כי "מאז ילדותו התעניין המייסד באופן יוצא דופן בלימוד המחשבה הרוחנית. כשהיה בן 7 למד אצל כוהן כת שינגון הבודהיסטית, ובגיל 10 למד זן בודהיזם. יותר מאוחר אף התחזק הרעב שחש ל "מזון" רוחני, והוא נהג לבקר בכל מקום בו ציפה למצוא הדרכה. אואשיבה התרשם מאוד מהכוהן דגוצ'י. בחזרו לביתו נודע לו כי אביו מת. על קבר אביו נשבע או- סנסאי לשבור את חסימתו השכלית, להמשיך להתפתח, ולהגיע לחקר הבודו." ( 3 ).
אחרי תקופת האבל בוחר מוריהי אואשיבה לעבור לגור באייאבה, מקום פעילותו של הכוהן דגוצ'י, ושם הוא הופך לתלמידו המסור. הכוהן דגוצ'י נהג לומר לו: "אתה חייב להקדיש את חייך לבודו", והציע לו להשתמש בלימוד אומנות הלחימה כדרך לפיתוח הנפש. בעקבות כך פתח מוריהי אואשיבה דוג'ו בשם "האקדמיה של אואשיבה". במקביל עסק בחקלאות. בשנת 1922, בגיל 39, הפסיק אואשיבה ללמד יאגיו-ריו ודאיטו-ריו בשיטה הרגילה, מכיון שהבין את הצורך ביצירת אומנות לחימה יחודית, המבוססת על התפתחות גופנית ורוחנית במשותף ובאופן הרמוני, ולא רק מלמדת טכניקות מצויינות של הגנה עצמית. המייסד קרא לאומנות החדשה אייקי-בוג'יטסו. ( 1 ). בשנת 1925, כתוצאה מאימונים בלתי פוסקים, חיפוש מתמיד וחיים שלמים המוקדשים לבודו, בגיל ,42, הגיע מייסד האייקידו להבנה של מהות הבודו:
"יום אחד ישבתי ליד הבאר, לפתע מפל של ניצוצות זהובים נפל מהשמיים ועטף את גופי. אז מייד גופי נעשה גדול יותר ויותר, עד שהגיע לגודל היקום כולו. נדהם מחוויה זו, הבנתי לפתע כי האדם לא צריך לחשוב על לנסות לנצח. הצורה של בודו חייבת להיות אהבה. אדם צריך להיות באהבה.
זהו אייקידו וזו צורת העמידה הישנה בקנג'יטסו." ( 2 )
באותו זמן מחליט המייסד לשנות את השם אייקי-בוג'יטסו (ג'יטסו – אומנות בביצוע של טכניקות) לאייקי-בודו (דו – דרך הלוחם להגיע לשלמות רוחנית ופיזית). מוריהי אואשיבה עובר לטוקיו ומתחיל ללמד שם. באמצע שנות השלושים של המאה הקודמת נחשב מוריהי אואשיבה לתופעה יוצאת דופן באולם של אומנויות הלחימה. עומקו של התוכן הפילוסופי של האייקי-בודו, "האיחוד הרוחני-פיזי- מנטלי" שלו, משך אליו תלמידים רבים מכל יפן. ( 1 ).
ב- 1941, עם פרוץ מלחמת העולם השנייה, עובר אואשיבה לעיר איוואמה, שם הוא עסק בנושא האהוב עליו – הקשר בין בודו לחקלאות. באותה התקופה שונה השם אייקי-בודו לשם הנוכחי -אייקידו. בשנת 1969, בגיל 86, מת או- סנסאי מוריהיי אואשיבה. עד ימיו האחרונים המשיך מייסד האייקידו בפיתוחה של האומנות שייסד ובהעברתה לתלמידיו.
עקרונות הבודו (דרך הלוחם), חשיבות קבלת המוות
כפי שניתן לראות מהאמור מעלה, מוריהי אואשיבה עסק כל חייו בחקר הבודו, ולכן אייקידו, למרות גילה הצעיר, מהווה התגלות של הבודו האמיתית, לפי הבנתו של המייסד.
משמעותו של המושג בודו (או בושידו) הינה "דרך הלוחם"; לראשונה מופיע מושג זה בסוף המאה ה16-. ספרי "בודוסיוסינשו" ("הוראות לנכנס לדרך הלוחם") מאת יודזאן דאידודזי (1639 – 1731) והספר "האגאקורה" ("הנסתר בעלווה") מאת יאמאמוטו צונאטומו (1659 – 1710), מתארים בפירוט רב את חייו של הסמוראי - מי שבוחר ללכת בדרך הלוחם.
"קודם כל, חייב הסמוראי לזכור תמיד – לזכור ביום ובליל, מאותו הבוקר בו הוא אוחז את מקלות אכילה, לשם סעודת ראש השנה, ועד הלילה האחרון של השנה שחלפה, כאשר הוא משלם את חובותיו, - שהוא עתיד למות. זהו עיקר העיקרים; אם יזכור זאת תמיד, יוכל לחיות חיים מלאים בנאמנות ובכבוד להורים, להיחלץ מאינספור צרות ואסונות, לשמור את עצמו ממחלות ולהתענג על חיים ארוכים וטובים." ( 4 ).
"גיליתי שדרך הלוחם – הינה המוות. במקרה של "או זה – או זה" ללא ספק תבחר במוות. זה קל. תתמלא בנחישות ותפעל." ( 5 ).
"אם כל בוקר וכל ערב תתכונן למוות ותוכל לחיות כאילו גופך כבר מת, תהיה הסמוראי האמיתי. אז חייך יהיו ללא רבב, וכך תצליח במעשיך." ( 5 ).
"מספרים על אדם שהגיע אל המאסטר יאגו וביקש להיות תלמידו.
- אתה כבר נראה כמי שהגיע לשלמות באומנויות הלחימה, - ענה המאסטר יאגו. - אינני יכול לקבלך, לפני שאדע את שם בית הספר בו למדת.
- מעולם לא למדתי אומנויות לחימה, - ענה האיש.
- אם כך, אמור לי, האם הינך משוכנע עמוקות בדבר כלשהו? – שאל מאסטר יאגו.
- כאשר הייתי ילד, הבנתי פתאום, שהלוחם – הינו בן אדם, אשר לא נקשר לחייו. מכיוון שנשאתי את ההבנה זאות בלבי במשך שנים רבות, היא הפכה להשקפתי העמוקה, לכן אף פעם אינני חושב על המוות. אין לי השקפות אחרות.
מילותיו של האיש נגעו מאוד לליבו של המאסטר, שאמר :
הרגשת נכון. העיקרון הבסיסי של אומנויות לחימה הינו הדבר שאמרת. עד היום, בין מאות תלמידי לא היה אפילו אחד, שהבין באמת את העיקרון העמוק הזה. אינך צריך לקחת לידיך בוקן (חרב יפנית). אעניק לך את תואר המאסטר מייד." ( 5 ).
האמור לעיל אין פירושו שהלוחם חייב להיות "מכור" למוות ולחפש אותו בכל דבר. ההבנה העמוקה שהמוות בלתי נמנע ויכול להתרחש בכל עת – הינה הדבר הגורם להתייחסות אחראית ולמיקוד תשומת הלב לרגע הנוכחי, החולף. כמו שנאמר בספרו "האגאקורה" – "בגבולות של נשימה אחת אין מקום לתעתועים ונשארת רק 'הדרך'". ( 5 ). ניתן לומר שההכרה במוות כבלתי- נמנע עוזרת ללוחם "לנקות" את עצמו מהאגו ולהתפתח רוחנית. המטרה של בודו, אוסף ההוראות לסמוראי, היא בניית אופיו של הלוחם.
גם ב"הוראות לפני אימון" של מייסד האייקידו אנו רואים אותו קו מחשבתי אופייני לבודו:
"התכלית המקורית של הבוג'יטסו היתה להרוג את האוייב במכה אחת; כל אחת מן הטכניקות עלולה להיות קטלנית..."
"אימוני בוג'יטסו נועדו לחינוך yamato-damashii ולבניית האופי של המתאמן." ( 1 ).
כאן המושג yamato-damashii דומה מאוד למושג בודו בהבנה מערבית: "רוח יפנית לאומנית, אפילו צבאית; הבנות על צורות חיים של סמוראים".
במקום אחר בספרו אומר מייסד האייקידו:
"להופעתו של ה"יריב" יש להתייחס כלאפשרות לבדוק את רמת האיזון של התפתחותך הרוחנית והגופנית... בפני היריב החמוש בחרבו, על הגבול בין החיים למוות, יש לשלוט במלוא התבונה והגוף ולשמור על שקט נפשי מוחלט.
"יש ללמוד לראות בברירות את הגבול בין חיים למוות. ללא התייחסות למה שיכול לקרות, צריך להיות מוכן לקבל על עצמך תשעים ותשעה אחוז של התקפת היריב ולהישיר מבטך אל המוות, כך מאירים את 'הדרך'. "( 1 ).
נושא הבודו כשלעצמו דורש מחקר עמוק ומתמיד, והוא כולל התייחסות מעמיקה לנושאים כמו כבוד, כבוד להורים, נאמנות למילה ונאמנות למולדת, אורח- חיים צנוע ומתון ורבים אחרים. את אותן נקודות נמצא גם בדבריו של מוריהיי אואשיבה, אולם במסגרת העבודה הנוכחית נתמקד רק במספר מצומצם של נקודות, דרכן בחרנו לחקור את הקשר שבין אייקידו לבודו.
עד כה ראינו כי החיפוש אחרי הבודו היה המנוע העיקרי בהתפתחותו וצמיחתו האישית של אואשיבה, וכתוצאה מכך, אייקידו היא קודם כל בודו. אך חשוב לזכור, כי בחיפושו אחר ההבנה של מהות הבודו השקיע מייסד האייקידו מאמצים רבים לא רק באימון פיזי, אלא גם בלימוד רוחני. מצד שני, גם הבודו קשורה בקשר הדוק מאוד עם אומנות הזן.
הקשר של בודו ואייקידו לזן.
"בגבולות של נשימה אחת אין מקום לתעתועים ונשארה רק ה"הדרך". משפט זה בא מפיו של אומן חרב, אך היה יכול להיאמר גם על-ידי כוהן זן. הסיבה לכך היא, שמטרת הבודו ומטרת הזן חד הן– חינוכו של הלוחם ובניית אופיו. שתי התורות נעזרות בקבלת המוות לשם פיתוח התייחסות אחראית לרגע של עכשיו, במרחק של "נשימה אחת". אבל "הרגע" אינו משהו קבוע – הוא זז, חולף ולא נעצר לשניה. כל "רגע" שאנו מנסים לתפוס, להחזיק ולנתח – אינו רגע של "עכשיו", הוא כבר שייך לעבר. לכן, בנסיון לעצור ולהחזיק את הרגע אנו מגיבים באיחור . בקרב, בבודו הדבר מביא להפסד ולמוות.
"לאומנות החרב ולבודהיזם הרבה משותף, וכך גם עם אומנות הזן. היא פוסלת התקשרות למשהו ומצב של התעכבות על משהו. זהו העיקר. חשוב לא להתעכב על שום דבר. ... לא משנה אילו טכניקות סודיות רכשתם: אם תאפשרו למודעות שלהם להתעכב – תפסידו." ( 6 ).
לפי פילוסופית הזן, היכולת להיות ברגע של "עכשיו" מבלי להיקשר למשהו ובלי נסיון להחזיק במשהו, היא הדרך להגיע לשלמות. אוסווה קיסבורו סנסאי, ראש המרכז דזאיידאן הודזין אייקיקאי,ביטא תפיסה זו בראיון שהעניק:
"אני מתאמן בזן-סוטו. מטרתו – להיות נקי ושקוף, כמו מראה המשקפת כל ההיבטים של העולם, ללא נסיון להחזיקם או לשלוט בהם. ככל שהמראה נקיה יותר, פחות התקשרויות. כאשר המראה לא נקייה – היא מעוותת.
אותו הדבר נכון גם לגבי הרוח האנושית – האגו שלנו נקשר לעולם, מנסה לשלוט בו, לקחת לעצמו, לעצור. אני מחפש באייקידו דרך להשתחרר מהתקשרויות, להיות דומה למראה.
התקשרות מעקרת את רוח המאבק; ואייקידו – הינו חיפוש אחרי החופש המוחלט, הינו חיפוש שבונה אותנו ולא את שיטות ההרס. באייקידו נמצא החופש של המראה." ( 7 ).
באייקידו, הבנוי על העיקרון של המשך טבעי של תנועת היריב, הנוכחות המלאה ברגע של ה"עכשיו" ויכולת להרגיש אותו חשובים מאוד. ניתן לומר שכל הטכניקות של אייקידו קיימות לשם פיתוח היכולת הזאת. יתכן וזו הסיבה להוראה של אואשיבה למתאמנים:
"... לא לנהל מאבק כוחות." ( 1 ).
המצב בו אין שימוש בכוח מחייב שיחרור הגוף והמוח וחיפוש אחרי המשך הטבעי של תנועת היריב. ככה התלמידים לומדים "לשקף בלי להחזיק, כמו המראה". זאות המטרה של הטכניקות באייקידו, ולא חיפוש אחרי הדרך הקצרה להרוס את השני.
התייחסות לנושא ניתן לראות גם בשירתו של מייסד האייקידו:
"Blend the Ki within the self (ki-musubi)
Stand erect in the very center
Polish the spirit/mind (Kokoro)
"The Way of the Mountain Echo"."
ניתן להבין את המילים הללו בצורה הבאה: בזכות הנקיון המנטלי והרוחני, תוכל להיות נוכח ברגע של "עכשיו", להתחבר לאנרגיית היקום ולהגיב כמו הד של ההרים. לפי אואשיבה, המצב האידיאלי של אייקידו הוא להיות כמו הד בהרים.
"תשובה של הד בהרים מיידית, מלא כוח וחסר גבולות; ההד תופס באופן חופשי כל צליל, בכל שפה וצורה. לכן ההד של הרים הינו המצב האידיאלי של אייקידו – מסוגל להגיב ולהתחבר לכל דבר, באופן מיידי וספונטני." ( 8 ).
כאשר אנו נמצאים ברגע של ה"עכשיו", הריכוז שלנו מושלם, אנו מסוגלים להיות מודעים לכל מה שמתרחש סביבנו. על כך מדבר אואשיבה בכלל השני שלו:
"בוג'יטסו היא אומנות בה היחיד רגיל להתגבר על רבים. לכן עליך לאמן את עצמך להיות מודע וערני להימצאות יריבים מארבעת, ואף שמונת כיווניך."
כאשר המוח שלנו נמצא ברגע של ה"עכשיו", אנו יכולים להיות מודעים לכל מה שמתרחש סביבנו. הדבר לא משאיר מקום וזמן ל"דיאלוג פנימי" – אותה השיחה שאנו מנהלים עם עצמנו ללא הפסקה. במילים אחרות, הראש עוזב את הפיקוד ומשאיר אותו לגוף. זוהי הדרך להגיב בצורה ספונטנית. מטרת האימונים היא להגיע ליכולת תגובה ספונטנית, יעילה ומבוקרת לגורם חיצוני. קל מאוד להגיב באופן ספונטני, בחלק מהמקרים התגובה תהיה גם יעילה. אבל לפעמים התגובה היעילה לא תהיה נכונה בהקשר השלם של הסיטואציה (לדוגמה, ביצוע טכניקת הגנה עצמית באופן יעיל מול חבר, ילד, זר שבא בהפתעה). השילוב של ספונטני, יעיל ומבוקר, דורש אימון רב. בין היתר, הוא דורש יכולת לשמור על יציבות נפשית ומנטלית, לא פחות מיציבות גופנית. בדיוק כמו שהיכולת להוציא את היריב מהיציבות הפיזית שלו תוך שמירה על היציבות שלנו מביאה לניצחון, כך גם היכולת לערער את יציבותו הנפשית ו/או המנטלית של היריב מאפשרת לנו לשלוט בו. לכן באייקידו היריב נחשב כמישהו שמאפשר לנו לבדוק את רמת היציבות הנפשית / מנטלית / פיזית שלנו ולשפר אותן. לכן באייקידו לא מחפשים את הניצחון על היריב, אלא על עצמך. זוהי גם הסיבה לכך שבאייקידו אין, ולא יכולות להיות, תחרויות.
לאחרונה יותר ויותר ספורטאים ופסיכולוגים משתמשים בטכניקה שמאפשרת להם לשלוט ברמת הלחץ הנפשי ולשפר את רמת היציבות הנפשית והמנטלית. מדובר בשיטת האימון המנטלי.
אימון מנטלי, אייקידו
כאשר אנו מוותרים על "שליטת הראש", אנו מתחילים להגיב באופן תת-מודע. הגוף שלנו מקבל גירויים חיצוניים ומגיב באופן ספונטני; אבל במקרה של לחץ / פחד אנו מאבדים שליטה והתגובה עלולה להיות לא רצויה.
"היכולת לשלוט במצב הפונקציונלי יורדת, כאשר לאמוציות, המופיעות בתגובה לגורם לחץ, מתווספות גם תגובות ווגטטיביות (לדוגמה, תגובות של שינוים בקצב לב, כאבי ראש, הרגשת כובד או חולשה בידיים וברגליים וכדומה.). התגובות הללו, הנגרמות עקב אמוציות, הינן חומריות ולכן הן מתפתחות במסגרת ריאלית של הזמן ו, תוך "מעמסה" על המוח, מגבילות את השטח הפנוי של המודעות, הנדרשת להתגברות על הסטרס וקבלת הפתרונות האופטימליים." ( 9 ).
לשם שליטה ביציבות הנפשית במצבי לחץ פותחו שיטות שונות של אימון מנטלי / אידיאומוטורי. אחת מצורות האימון המנטאלי למטרת הכוונה פסיכופיזיולוגית עצמית, שיטת "המפתח", פותחה בברה''מ לשעבר במרכז להדרכת קוסמונאוטים על-ידי ד''ר חסן אלייב. כיום משתמשים בשיטת "המפתח" בהדרכת ספורטאים ואנשי היחידות המיוחדות, וכן בעזרה לאנשים שעברו אירוע טראומתי.
השיטה פשוטה מאוד. היא בנויה ממספר שלבים:
1. בחירת "המפתח". במצב רגוע ומשוחרר יש לדמיין שהגוף שלנו מבצע תנועה פשוטה כלשהי (הרמת יד, כיפוף אצבע וכדומה). התנועה היא ה"מפתח", המקשרת בין התנועה הנשלטת לבין מצב מנטלי נייטרלי.
2. ברגע שהתנועה מתחילה להתבצע באופן ספונטני אנו נמצאים במצב של "שקט פנימי". בשלב זה יש להיזכר בחוויה חיובית כלשהי (שמחה, הצלחה...) או לדמיין ביצוע של משימה כלשהי (טכניקה, תרגיל...) או לדמיין מצב רוחני הרצוי (רוגע, מוכנות, כוח מתפרץ...). יש לתרגל את הקשר "תנועה – מצב של שקט נפשי – התוצאה הרצויה".
3. תירגול של השימוש בתנועת "המפתח" , ביחד עם גורמי לחץ חיצוניים.
השימוש בתנועת "מפתח" מבוקרת מאפשרת לעצור את התגובה האמוציונלית – ווגטטיבית הבלתי נשלטת של האורגניזם, להגיע למצב נייטרלי ונקי מאמוציות של המודעות, ולנווט למסלול הרצוי המאפשר תגובה אופטימלית.
שיטה דומה אנו פוגשים גם בספרו של ד''ר שלכטר "איש – נשק":
"עקרונות ההכוונה העצמית הם פשוטים. לשם שליטה בהם יש להרגיש מצב מנטלי מסויים. למצב זה שמות רבים – שקט פנימי, עצירת הדו-שיח הפנימי... פשוט מאוד לעצור את הדו-שיח הפנימי. בדרך כלל לשם כך מספיק להתרכז במשהו בעצמי. למשל –בשתי הידיים בו-זמנית... בדרך כלל האדם מסוגל להתרכז בו- זמנית רק בשני דברים; כאשר אנו מתרכזים בשתי ידינו בו- זמנית, אנחנו נכנסים למצב מנטלי מסויים, ללא מחשבות. לאחר שהצלחנו בכך נעשה קל יחסית להגדיר מטרה, להיכנס למצב של שקט ולהרגיש את ההצלחה בהשגת המטרה. שיטת ההכוונה העצמית מאפשרת להגביר בצורה משמעותית את היכולות הפיזיות והמנטליות. " ( 10 ).
מטרת האימונים בבודו כוללת לא רק לימוד של טכניקות להגנה / התקפה, אלא גם מכינה את הלוחם להיות מוכן להגיב בצורה אופטימלית במצבי לחץ. באייקידו אנו רואים זאת בצורה ברורה:
למרות שכל הטכניקות יכולות להיות קצרות ומסוכנות מאוד, הטכניקות באימון יחסית ארוכות, דורשות תשומת לב ממושכת של התוקף / המותקף והרגשת חיפוש אחרי מסלול תנועה טבעי שאינו דורש שימוש בכוח.
העקרון של אי- שימוש בכוח, יחד עם הצורך להרגיש את כיווני התנועה, מחייבים את המתאמנים להגיע לרמה גבוהה של שיחרור השרירים.
תשומת הלב לתחושה בחלקי הגוף במצב המשתנה במשך הזמן, בשילוב עם שרירים משוחררים באופן אוטומטי, מביא את המתאמן למצב נייטרלי של המודעות, או במילים אחרות ל"עצירת הדו-שיח הפנימי".
בזמן האופטימלי להכוונה פסיכופיזיולוגית עצמית (המצב הנייטרלי של המודעות), המתאמנים מתרגלים טכניקות של אומנות לחימה, תוך לקיחת אחריות על שמירת שלמותו של השותף ומודעות למתרחש מסביבם. ומה שחשוב מאוד – כל זה באווירה שמחה וחיונית.
בהוראותיו למתאמנים מקפיד מוריהיי אואשיבה לציין כי:
"על האימונים להתנהל תמיד באווירה חיונית ושמחה.
...באימון יש ליהנות ולשאוף להבין את מטרתו האמיתית." ( 1 ).
לפעמים מדברים על האייקידו כי על "זן בתנועה". אני רואה גם דמיון רב בין האייקידו לאימון מנטלי. אימון מנטלי או אידיאומוטורי הינו כלי יעיל בשיפור ושכלול הביצוע של תנועה / תרגיל / טכניקה. בדרך כלל, אחרי מספר נסיונות ממשיים של ביצוע תרגיל כלשהו (המאפשרים לקבל דגם מוטורי של התנועה), המתאמן מתבקש לעצום עיניים, להיכנס למצב נייטרלי של מודעות ולדמיין לפרטי- פרטים את הביצוע הכי מוצלח של התרגיל הנלמד; התירגול המנטלי משפר את ביצוע התרגיל.
"Mental Imagery is a technique in which the athlete employs as many senses as possible (sight, sound, taste, feel, smell), to recreate a sporting experience in their mind. Imagery is often regarded as preferable to visualisation, which implies a restriction to the sense of vision (Parker, 2000). Mental Imagery helps reinforce a good competition strategy, and reinforces the nerve pathways that will be used during training and competition." ( 11 ).
"Part of mental training, which is called ideomotor training (also: image based, visualisation, imitation) is used mainly for enabling faster acquisition of technical skills and helping with their improvement. The effect is creating more effective nerve pathways for receiving and analyzing signals and sending them to body, so that it can adequately react… Both visualisation in first person and of watching from perspective of another person is used. Thanks to using both perspectives more memory traces can be crated in nervous system." ( 12 ).
החזרה על הטכניקות, במצב נייטרלי של המודעות, באווירה חיונית ושמחה, ללא מאמץ, מאפשרת ליצור מעברים מוטורים-עצביים חדשים ולהגיע לביצוע מוצלח ביותר במינימום כוח ובזמן הקצר ביותר. בנוסף יש לציין כי שני המתאמנים בו-זמנית, גם התוקף וגם המותקף, נמצאים באותו התהליך האידיאומוטורי ומשכללים את יכולתם להגיב בצורה ספונטנית, טבעית ונשלטת לכל גורם חיצוני.
ניתן לראות כי באייקידו מתרחש מפגש ברור ומרתק בין עקרונות הבודו, הזן והשיטות החדשות של הפסיכולוגיה.
אייקידו היא אומנות לחימה חדשה, המיישמת את כל העקרונות של בודו אמיתי.
מטרת האימון באייקידו –התפתחותו המנטלית, הפיזית והנפשית של המתאמן.
ולסיכום, נראה כי אין מילים מתאימות יותר לסיים בהן את מסענו הקצר, ממילותיו של מייסד האייקידו, או- סנסאי מוריהי אואשיבה:
"מטרת האייקידו היא לא להרוס את השני, אלא לבנות את עצמך"
1. Morihei Ueshiba. Budo, Teachings of the Founder of Aikido. – English translation by John Stevens, Russian translation by Savenko E., “Fenics”, 1999.
2. ראיון עם מוֹרִיהֶי אוּאֶשִׁיבָּה (או-סנסי) ובנו קישומרו אואשיבה. תורגם ע"י כפיר לדרמן. איקידו דוג`ו און-ליין. http://www.tapuz.co.il/blog/viewEntry.asp?EntryId=474430
3. קיסשומארו אואשיבה. אייקידו. – סודר במסדרה של הוצאת "אור-עם", מהדורה ראשונה, תשס''ב – 2002.
4. Юдзан Дайдодзи. Книга Самурая, - Будосёсинсю. Издательство Евразия, Санкт-Петербург, 2003.
5. Ямамото Цунэтомо. Книга Самурая, - Хагакурэ. Издательство Евразия, Санкт-Петербург, 2003.
6. Миямото Мусаси. Книга Пяти Колец. Издательство Азбука - классика, Санкт-Петербург, 2004.
7. Тамура Нобуёси. Айкидо, Этикет и передача традиций, Книга для Учителей. Издательство София, 2002.
8. Джон Стивенс. Сущность Айкидо. Духовное Учение Морихэя Уэсибы. Издательство София, 2001.
9. Алиев Х.М., Михайлов Н.Г., Погорелов Д.Ю., Пелёвин А.А., Коников С.Л. Модель Адаптации к Стрессу и технология антистрессовой подготовки по методу КЛЮЧ для спортсменов. Журнал СПОРТИВНЫЙ ПСИХОЛОГ, № 2 (17) – 2009.
10. Шляхтер В. Человек – Оружие. Школа победителей – http://Shlahter.Ru.
11. P. Mauro, How Mental Training Can Improve Your Performance. Sports Psychology, 2005.
12. Andrzej Kalisz. MOTOR COORDINATION ABILITIES AND MENTAL TRAINING. http://www.yiquan-academy.eu/readarticle.php?article_id=34
